ארזתי את הזאטוט הפרטי שלי (בן 5) ועם תגבורת של 3 מתבגרים מופלאים, יצאנו לעבר אתר התיירות אבוקייק הממוקם בפארק הירדן בדרום הגולן. אנחנו מתקרבים לאתר וחולפים על פני חופי הכנרת שקורצת לעברנו מכל פינה, ובצומת כורסי אנחנו כבר ממש מתחילים להרגיש אווירת חופש.
אז בזמן שהילדודס מקשקשים על החיים ומתכוננים להרפתקת השייט, אני מתמסרת לנופים הייחודים של הגולן - משהו בחבל הארץ הזה מצליח לכבוש אותי כל פעם מחדש. המרחבים הפתוחים אינסוף, שפע המעיינות והנחלים שמתחבאים בכל פינה, עדרי הבקר שמסתלבטים להם על הגבעות, ההיסטוריה העתיקה והמודרנית שספונה בכל אבן ותופעות הטבע המסתוריות - גורמים לי לבחור בגולן פעם אחר פעם כיעד לחופשה.
אנחנו נכנסים לפארק הירדן - שמורת טבע של אלף דונם - לצד אחד מאפיקיו הראשיים של הירדן.
בלב הפארק שוכן האתר הוותיק, ואנחנו פוגשים את נמרוד - מנכ"ל האתר - שמספר לנו בלהט על האפשרויות הרבות שמציע האתר - שייט בקיאקים (עד 2 איש), שייט בסירות רפטינג משפחתיות (עד 6 איש), שייט אבובים ואפילו טיולי ג'יפים ומגוון אטרקציות לקבוצות כגון לייזר טאג, טיולי אופניים ואפילו ארוחות של ממש.
הילדים הקטנים יכולים להצטרף לשייט רגוע כבר מגיל 3.5, ולגדולים יותר (8 ומעלה) בנו כאן מסלול ייחודי בישראל - שייט בסוואנה - בלב הטבע הפראי ולגונות הירדן.
אנחנו בוחרים לצאת למסלול המשפחתי הרגוע, בחלקו הדרומי של הירדן ההררי ממש לפני שהוא נשפך לכנרת.
נרגשים אנחנו ניגשים למתחם ההדרכה שם שקד המקסים (בכלל - כולם כאן סופר נחמדים ושירותיים!) מעביר לנו הדרכה קצרה וחשובה, מסייע לנו ללבוש את חגורות ההצלה, וזהו אנחנו עולים על הסירה ויוצאים לדרך. וואוווווו, איזו דרך.
אכן המסלול עצמו רגוע מבחינת עוצמת הזרימה, אבל בסירה שלנו אין רגע דל והמילה רגוע פחות מתארת את המצב, חבורת הילדים בהיי לא נורמלי - הם חדורי מטרה לחתור בצורה מהירה ("בואו נעקוף אותם"), בצורה מדוייקת (לאחר כמה מפגשים לא מתכוננים עם גדות הנהר) והכל תוך כדי צחוק בלתי פוסק והשפרצות מים הדדיות.
אני אישית יושבת בסתלבט בקצה הסירה, נותנת לשמש ללטף אותי ונהנית מרסיסי המים המרעננים (אין מצב להישאר כאן יבש) ומהנופים של הרי הגולן ששטים ונעים להם יחד איתנו.
שישי של חודש מאי והנהר מלא באורחים, אבל הוא גדול ורחב ואנחנו לא מרגישים שום תחושת עומס או צפיפות, ולהפך - בין כל השטים נוצרת מעין דינמיקה נעימה שכזאת, רגע הם שועטים קדימה ואנחנו עוצרים לנוח מהחתירה - ורגע להפך, אנחנו חותרים במרץ וחולפים על פניהם תוך כדי סמול טוק ישראלי שכזה וחיוכים הדדיים. ככלל, מרגיש נעים ובטוח לא להיות לבד בנהר, הוא שוקק, מלא חיים, מורל גבוה וצהלות. מידי פעם אנחנו פוגשים גם סירה עם איש צוות של אבו קייאק, נוכחות שנוסכת בטחון גם היא.
בדיוק בזמן שאני מרגישה שהחבר'ה כבר מתחילים להתעייף, אנחנו מגיעים לנקודת הסיום (ק"מ דרומה לגשר אריק) שם ממתינים לנו מים קרים ורכב שלוקח אותנו חזרה לאתר. הם עוד מספיקים להיתלות על חבל אקראי ולהתחרות בקפיצה עליו לתוך המים, ככה לקינוח ופריקה סופית של האדרנלין.
כמה דקות נסיעה והגענו לאתר, החלפת בגדים זריזה במלתחות המסודרות ואנחנו מתיישבים לפיקניק בשולחן מרווח ומוצל.
תוך כדי נשנוש של שניצל, צ'יפס וכוס ברד (מחירים סבירים מאוד של הקפיטריה המקומית) אני קולטת שעברנו חוויה ממש מגבשת, בה כל אחד הביא לידי ביטוי את היכולות שלו והכל נעטף באווירה קלילה ומשעשעת, של שמש וחופש.
אז אם הגעתם לרמת הגולן, אתם חייבים להרגיש את האטרקציה הזאת . אנחנו עפנו מכל רגע !!!
לחצו לאתר רכישת כרטיסים>