חוויות "מבית שלום", מלון בוטיק, אירוח עם טעם של גורמה במטולה
ביום חמישי בבוקר, יום אביבי שמשי נהדר, פתאום התחשק לי לנסוע לחופש. אולי זה האביב שדיגדג לי באצבעות ופרט על מיתרי הלב, ואולי זה היה סתם רצון להתנתק מהעיר הקודחת., כך או כך, לא היתה שום יומולדת או אירוע מיוחד באופק, אבל לכו תתווכחו עם בחורה שמודיעה שהיא זקוקה לחופש.
רבות שמעתי על בית שלום, הפעם החלטתי לנסות. טלפון למרים, הבעלים והרוח הפעלתנית בבית שלום סידר לנו חופשה. וכך, עם רון בלב, צימאון לשקט, ורצון לשים את העיר מאחורינו ליום או יומיים, לקחתי את בן זוגי ומצאנו את עצמנו מנווטים למטולה, המושבה הגלילית שבניגוד לכמה מאחיותיה ממושבות הברון, עדין משמרת רוח אוטנטית שלא נס לחה.
ישנם מעט מאוד מקומות בארץ הראויים להקרא "מלון בוטיק". "בית שלום", הוא אחד מהם. מרגע שרגלינו דרכה במתחם החצר העתיקה הנטועה במרכז רחוב הראשונים המשוחזר במטולה, ובלב החצר גן פורח עם עצי פרי וערבה בוכיה ענקיים, הרגשתי שהגעתי למקום הנכון. זה לא רק בגלל העיצוב מעורר ההשראה שעוד אדבר בו, או הנוף מעתיק הנשימה, או ההיסטוריה שמדברת מהאבנים וזוג הבולבולים שנחו להם על הערבה הבוכיה, זו בעיקר התחושה של השלווה שעטפה אותנו כבר בכניסה, של הניתוק הטוטלי. של סבר הפנים הנעימות של מרים שקיבלה אותנו בכניסה, והחוויה האמיתית של האירוח. זה אירוח שאי אפשר לזייף אותו, או שיש אותו, או שאין. ולבית שלום, יש.
סוויטת ערבה, הסוויטה העתיקה שקיבלנו היא אחת מהיפות והמיוחדות שהתארחתי בהם. מזכירה חדרים עתיקים במלונות בוטיק באירופה, רק שכאן זה מגיע עם ציוד אולטרה טכנולוגי, ג'קוזי חדיש וגדול, אינטרנט אלחוטי, מערכת שמע ודיוידי.
מצוחצחת מניקיון, מצוידת בחלוקי רחצה נעימים ורכים ומלחי אמבט בכמות נדיבה לג'קוזי, עם מיטה ענקית מכוסה בכיסוי מיטה בורדו עבודת יד, ומאובזרת בשלל פינוקים, האירה הסוויטה את פניה אלינו.
האירוח בסוויטה אוטנטי ורחב לב, החל בליקר שחיים (כולם קוראים לו חיימקה), בן זוגה של מרים מכין, דרך השוקולדים והשתיה החמה לסוגיה, והפירות שנקטפו מן העץ וחיכו רק לנו. פרטי הריהוט המיוחדים, והשילובים המעיזים בעיצוב שעליו אחראית מרים מרהיבים ביופיים. חלק מהפריטים הם יבוא ממרוקו, אחרים הם מציאות בשוק הפשפשים והשוק הערבי בירושלים, ויש גם סמובר עתיק שהיה בבית הסבא. בכלל, מרים היא קודם כל אומנית, עובדת שנים עם רקמה ועיצוב טקסטיל. את חוש העיצוב היא פיתחה עם השנים. לטענתה הוא השתנה, התפתח, וניתן לראות זאת בעבודות אומנות הסיב שלה וציורי השמן המקשטים את קירות החדרים והמקום.
שרון האומנות של מרים הולך גם כפי הנראה ידי ביד עם הכישרון לבישול. היא וחיימקה, אחראים על מטעמי מטבח טעימים להפליא, על ארוחת הערב הנפלאה שאכלנו מתחת לעץ הלימון בחצר (הדג היה עשוי בתנור העצים, והאורז, אורז בר שהוציא מאיתנו קולות של הנאה), ועל ארוחת הבוקר! אין כמו ארוחת הבוקר של בית שלום. ארוחת בוקר שכל כולה עבודת יד. ארוחה שתגרום לכם לגרגר מהנאה וגם תשאיר אתכם שבעים עד הלילה.
חיימקה אחראי על הגבינות, הוא מתבל אותם בתבלינים מהגינה, משכלל וממציא מתכונים ושיטות לעשות את הגבינות שלו רכות וטעימות יותר. הוא גם זה שמכין את הדגים הכבושים והמציא עבורם מרינדת תפוחים (מהמטע כמובן). גם הזיתים ושמן הזית הם פרי גנו, ממטעי המשפחה בני המאה (ככל שהעץ עתיק כך השמן מחליק בגרון, הוא מסביר), בקיצור הכל והכל בארוחה הזאת מתוצרת עצמית. הזיתים משני הסוגים, החביתה הירוקה מביצים שהובאו זה עתה מהלול והתבלינים מהגינה – כבר אמרנו?, ריבת תאנים מהעץ של הסבא רבא וריבת שזיפים מפירות המטע, לחמניות מתוצרת עצמית, מיצים, והכי חשוב - שמנת אמיתית בדיוק כמו שעשו פעם. וגם עליה אחראי מי אם לא – חיימקה.
ואחרי ארוחה כזאת היינו חייבים לנוח. אז הלכנו לגינה עם ערמת העיתונים של סוף השבוע וכמה ספרים שנמצאים ברשימה של "הלקרוא". ובעודנו יושבים, קוראים ונהנים, פתאום מרים עברה עם חופן דובדבנים בידה. זה מהעץ הראשון כאן במטע. רוצים? הגעתם בדיוק בעונה תראו כמה הם אדומים. כמובן שבלי הרבה היסוסים מיותרים נענינו להצעה, כי איך אפשר להגיד לא לדובדבנים מהעץ?!, וכך את שאר אחר הצהריים עשינו בערסלים שליד העצים עמוסי הפרי, וכל אימת שחשקה נפשנו, הרחבנו את ליבנו כטוב ליבנו בדובדבנים.
לסיום - בית שלום, מילים לא יתארו את הריגוש. קחו את האוטו ופשוט סעו צפונה. ועוד משהו קטן, המלצה חמה - העיסוי "המשולב" שקיבלנו בספא והשאיר אותנו בהרגשת ריחוף לאורך כל היום. אל תפספסו. ואולי גם כדאי לבקש את אופירה גורדון או רחלי, שתי המטפלות המעולות שהפכו את החוויה פשוט למושלמת. חופש מושלם! ואנחנו כבר רוצים לחזור.
בית שלום מומלצי מדריך צימרים